מגילת רות
השכנות קראו שם
מי נתן את השם?
בסוף מגילת רות, אחרי כל התלאות, נולד לרות ולבועז בן. מי היה צריך לתת לילד שם? אולי רות, אמו. אולי נעמי. ואולי בועז, שהיה ראש הסנהדרין וגדול הדור. אבל המגילה מספרת דבר מפליא:
"ותקראנה לו השכנות שם לאמר: ילד בן לנעמי, ותקראנה שמו עובד, הוא אבי ישי אבי דוד" (רות ד, יז).
וכי ראית פעם שהשכנות קוראות שם לתינוק?
ויש דבר מוזר נוסף. כשנולד ילד, עושים שמחה. מי שמח כאן? מי בירך?
"ותאמרנה הנשים אל נעמי: ברוך ה' אשר לא השבית לך גאל היום, ויקרא שמו בישראל" (רות ד, יד).
לא בית הדין, לא זקני העיר ולא גדולי הדור. רק נשים פשוטות מן השכונה. איפה כולם?
הלילה שאחרי החתונה
כדי להבין, ננסה לדמיין את מה שקרה שם. בועז, ראש הסנהדרין, זקן מאוד, מחליט לשאת את רות המואביה. זה לא היה פשוט כלל. התורה אומרת: "לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה'" (דברים כג, ד). ההלכה, "מואבי ולא מואבית", עדיין לא הייתה ידועה ומקובלת על כולם. היו שאמרו מותר, והיו שאמרו אסור.
הגואל הקרוב יותר לא רצה להיכנס לספק, ואמר: "לא אוכל לגאל לי פן אשחית את נחלתי" (רות ד, ו). ובועז נשא את רות.
ומה קרה אחר כך? חז"ל מספרים שבאותו לילה בועז נפטר. נסו לדמיין מה אמרו כולם: הנה, בועז עבר על דברי התורה, פרץ גדר, וה' העניש אותו.
מאותו יום כולם התרחקו מרות. וכשנולד הילד, איש לא רצה להתייחס אליו. רות התביישה, ונעמי נשארה לבדה. רק השכנות, נשים פשוטות, באו לשמוח, לברך ולתת לילד שם.
דורות של ספק
וכך עברו השנים. נולד עובד, נולד ישי, נולד דוד. גם כשדוד כבר היה מלך, עוד היו שערערו על ייחוסו.
מתי הסתיים הספק? רק בימי שלמה המלך. כששלמה רצה להכניס את הארון לבית המקדש, השערים לא נפתחו עד שהזכיר את זכות דוד אביו. באותה שעה, אומרים חז"ל, נהפכו פני כל שונאי דוד כשולי קדרה (שבת ל, א), וכולם ידעו שה' עם דוד.
ארבעה דורות, יותר ממאה שנה, עברו עד שכולם הבינו מה ה' עשה כאן.
ברכה מוזרה
ויש עוד רמז במגילה. כשבועז הודיע שהוא נושא את רות, בירכו אותו כל העם אשר בשער:
"יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה... ויהי ביתך כבית פרץ אשר ילדה תמר ליהודה, מן הזרע אשר יתן ה' לך מן הנערה הזאת" (רות ד, יא-יב).
ברכה כזאת לא שמענו בשום מקום אחר. למה להזכיר בשמחת חתונה דווקא את סיפור יהודה ותמר, סיפור קשה שלפעמים אפילו מדלגים עליו?
התשובה היא שהם הרגישו שקורה כאן משהו מוזר. ראש הסנהדרין, זקן, נושא נערה מואביה. והם אמרו: אולי גם כאן, כמו אצל יהודה ותמר, הקדוש ברוך הוא מתכנן משהו שאנחנו לא מבינים.
איך יורדת נשמה גבוהה
בספרי הקבלה, על פי האר"י, מבואר שהשטן אינו נותן לנשמות גבוהות לרדת לעולם. יש דרך אחת: שהדבר ייראה מוזר, כאילו אין בו שום טוב. אז השטן אומר: מזה לא ייצא כלום, ואינו מפריע.
כך היה אצל יהודה ותמר, שמהם יצא פרץ. וכך היה אצל בועז ורות, שמהם יצא דוד המלך. ומדוד תבוא הגאולה השלמה, על ידי משיח בן דוד.
היסוד
יד ה' לפעמים נסתרת, ודרכה נראית מוזרה. לפעמים עוברים דורות עד שכולם מבינים שהכול היה לטובה, ושה' כיוון הכול לגאולה.
גם בדורנו
הרב מביא שבעל ספר "אם הבנים שמחה", שכתב את ספרו בעיצומה של השואה ונהרג בה, למד מכאן גם על דורנו. כשאין לעם ישראל די זכויות לגאולה גדולה, היא יכולה להתחיל בדרכים מפתיעות, דווקא על ידי אנשים רחוקים, כדי שהשטן לא יפריע.
ובאמת רואים, לאט לאט, איך הדברים מתהפכים: התורה פורחת בארץ ישראל, ורבים שבים אל אבינו שבשמים.
אבל צריך לדעת: לוקח זמן רב עד שרואים את יד ה'. בהתחלה, כמו במגילת רות, קשה להבין מה קורה. ומי מודה לה' בינתיים? מי רואה את הטוב? דווקא "השכנות", האנשים הפשוטים, שלבם תמים ומאמין.
לב של שכנה
זה המסר של סוף מגילת רות. אין צורך לחכות מאה שנה כדי להבין שה' אוהב אותנו ומנהיג את הכול לטובה. אפשר להיות כמו השכנות: לראות את הטוב כבר עכשיו, לשמוח, לברך "ברוך ה'", ולתת לדברים שם טוב.
הקדוש ברוך הוא אוהב את עמו. וכל מה שקורה, גם מה שנראה מוזר וקשה, הוא חלק מהתוכנית הגדולה שלו להביא את משיח בן דוד ואת הגאולה השלמה.
יזכנו ה' לראות את ידו הטובה בכל מה שקורה, להודות לו כבר עכשיו, ולזכות במהרה לגאולה השלמה על ידי משיח בן דוד.
📚 עוד חומרי לימוד על חג השבועות ומגילת רות – חינם, במאגר הקול החמישי: https://www.kol-toda.co.il/chagim/
המאגר המלא: https://www.kol-toda.co.il/